אתמול פגשתי שועל יזמות ותיק.
הבן אדם היה הבעלים של אחת מרשתות הקמעונאות הגדולות ישראל. עסק שגילגל מאות מליונים בכל שנה. העסק שלו קרס לפני מספר שנים וממה שראיתי (לא מה שהוא אמר) קיבלתי 3 תובנות אדירות:
1. הוא לא ויתר – למרות שמפעל חייו קרס ברעש וצילצולים' הוא לא בוכה בפינה או מלקק את הפצעים. הוא כבר בונה את הדבר הבא (וזה למרות שהוא כבר לא אדם צעיר).
2. הוא לא חושב שמגיע לו משהו – יש לנו הרבה פעמים נטייה לחשוב (בטח אחרי שאנחנו חווים הצלחה מסויימת) שמגיע לנו משהו… שחייבים לנו משהו. אז מסתבר שאת השוק (הלקוחות) זה לא ממש מעניין. זה שהיית כוכב אתמול לא אומר שאתה כוכב היום. הוא מבין שלא משנה מה הרקורד שלו, הוא צריך להוכיח את עצמו שוב ושוב כל יום.
3. הוא מוכן לעשות מה שצריך – הרבה פעמים אנחנו "לא מוכנים לעשות את זה… או את זה…" כי הרי אנחנו כבר בכירים או מנוסים
או בלה בלה בלה. אני ראיתי בעיניים שלי אדם שהיה מנהל מאות מיליוני שקלים מרים קרטונים, ומוכר ללקוחות פנים מול פנים, עושה את זה עם חיוך על הפנים… כי זה מה שצריך לעשות עכשיו. בלי תלונות ובלי פינוקים.
מקווה שתובנות שלי יפתחו לך את העיניים כמו שהן פתחו את שלי.
להתראות בפוסט הבא,
אבינועם שחר