מה הקטע עם ילדים? אני יודע שזה נשמע כמו פתיח של מופע סטנד אפ מהנייטינז אבל ברצינות. מה הקטע עם ילדים? בישראל אנשים מביאים אותם בלי סוף. 2.8 ילדים בממוצע למשפחה חילונית (מעניין אם נותנים הנחה בחוג לילד שהוא 0.8). אנשים שלא מצליחים להביא ילדים לעולם נקרעים בטיפולים כואבים פיזית, נפשית וכלכלית. גם הקהילה ההומו לסבית נתפסה לזה. בתל אביב רואים בלי סוף זוגות של הומואים ולסביות עם ילדים קטנים. בכל פעם שאני רואה זוג הומואים עם ילד קטן שצורח ועושה בושות ברחוב בא לי לצעוק להם:
"תאכלו את מה שבישלתם!! רציתם להיות כמו כולם, עכשיו תסבלו!"
רגע ברצינות, להביא ילדים לעולם זה הדבר הכי לא רציונאלי שיש. על פי כתבה של The Marker לגדל ילד במעמד עולה למשפחה בממוצע 600 אלף שקל עד גיל 21 וזה לפני שעזרת לו עם אוניברסיטה או עם בית ואז זה בשקט יכול להגיע 1.5 מיליון שקלי זוזים.
זו לא רק השקעה כספית. הם פוגעים בזוגיות. כן, במחקר שקראתי ב"לאישה" נאמר שהזוגיות נפגעת כתוצאה מצירוף הילדים לעסקת החבילה. הזוגיות חוזרת לעצמה (במידה והזוג לא מתגרש עד אז) רק כשהגוזל האחרון סוף סוף עוזב את הבית.
מעצבן אותי שאנשים אומרים שילדים זה אושר. אם זה כזה אושר למה הורים עושים כל מאמץ אפשרי להיפטר מהילדים שלהם? למצוא כל חוג, כל מסגרת אפשרית רק שלא נצטרך לבלות איתם את הזמן שלנו? גם אני לא צדיק בקטע הזה. אני מבלה את הבקרים עם הגוזלית שלי וכל הזמן מסתכל על השעון מחכה לרגע שבו אני אוכל ללכת ולזרוק אותה בגן כדי שאנשים אחרים יכולו לטפל בה. אני גם חוגג כל פרידה כזו עם קפה, מאפה וסיגריה של ניצחון.
אז למה מביאים ילדים? להביא ילדים זה לא רציונלי וזה גם לא מביא אושר. במקרה הטוב אלה רגעים של שמחה. הם מוסיפים הרגשה של משמעות וגם הרבה מאוד עניין. זה מפקס אותך בחיים כי עכשיו יש מטרה ברורה. יש מישהו שאתה צריך לדאוג לו. במידה רבה יותר קל לדאוג לאנשים אחרים מאשר לעצמך.
יותר מהכל אני חושב שרצון להביא ילדים הוא לא משהו שאפשר להסביר במילים. זה משהו גדול וחזק מאיתנו. זה טבוע ב-DNA שלנו. הרצון שלנו להמשכיות, שישאר משהו אחרי שנסיים את הסביב שלנו בעולם הזה.
אני לא רוצה להיות יותר מדי דביק ומתקתק אבל אשתמש בקלישאה הזו בכל זאת – יש הרבה מה ללמוד מילדים. אותי ההורות לימדה להיות הרבה יותר סבלני לא רק כלפי איילה (הבת שלי) אלא כלפי אנשים אחרים. היא לימדה אותי להתמודד עם מורכבות בחיים ובעסק שלי.
אחד הדברים שאני אוהב אצל איילה זו העקשנות שלה. כשהיא רוצה משהו היא פשוט לא מרפא. למשל, אתמול בבוקר היא רצתה עוד ביסקוויט (אחרי שהיא כבר אכלה שניים). כהורה מודאג אני יודע שזה "לא בריא" לתת לילד יותר מדי סוכר. החלטתי שהפעם "לא זה לא" ושאני לא אכנע למניפולציות הרגשיות שהיא מפעילה עלי (היא בת 2.5 אבל אשפית בזה). האם הצלחתי לעמוד בזה? אחרי שעה של בקשות חוזרת ונשנות איילה עברה ליללות עולות ויורדות ואז לפרצוץ עצוב ולומר לי "אבא, אתה מעליב אותי…". ברור שבסוף נשברתי.
כן, אפשר להעניק לי את התואר ההורה הגרוע של השנה. לא רק שנכנעתי לבת שלי. נתתי לה ביסקוויט של פתי בר כזה מלא בסוכר שלא עשוי מקמח מחיטה מלאה וחרובים (איכס!). אבל היי, לפחות קיבלתי שיעור מאלף.
חשבתי לעצמי כמה פעמים אני וויתרתי על עסקה, על שיתוף פעולה על לקוח מהר מדי? כמה פעמים ויתרתי אחרי ששלחתי מייל אחד, אחרי ששיחת טלפון אחת לא צלחה. כמה פעמים ויתרתי כמשהו אמר לי "לא". אם פשפשת בת פחות משנתיים יודעת לעמוד על שלה ולהשיג את מה שהיא רוצה גם אבא שלה צריך ללמוד להתעקש יותר.
עוד משהו שקיבלתי מההורות הוא תחושת אחריות. לשומרי מסורת יש אמירה כזו שכל ילד שנולד מגיע עם שיק ביד. אני לא בטוח שמומלץ לקבל את ההיגד הזה כלשונו. כשאני יצאתי מבית החולים לא היה לי שיק על סך 1.5 מיליון ש"ח שיכסו את כל מה שאוציא על הגידול של הילדה לאורך חייה. אבל ההורות כן שינת את הדרך שבה אני מתנהל בעסק שלי. יש לי הרבה יותר סבלנות ללקוחות מעצבנים. לפני כן אם מישהו היה טיפה מעצבן אותי מיד הייתי חותך. בנוסף בפעם הראשונה מאז שיצאתי לעצמאות וזה קרה כבר לפני 9 שנים נכנסתי לתהליך רציני של ליווי עסקי.
בניגוד להרבה עסקים אחרים בעסק שלי אין בעיה של שיווק. יש לי מערכות שיווק יחסית מורכבות שעובדות ומביאות לקוחות כל הזמן (וגם אותן אפשר ורצוי לשפר כל הזמן). ישנן בעיות אחרות בעלות אופי ניהולי. בעבר לא הייתה לי את הבגרות להתמודד איתן. הייתי מנפנף אותן הצידה ומסמן אותך כ"לא חשובות". זה דרש ממני בגרות שהגיע עם ההורות להודות שאני צריך עזרה בתחום הזה. בימים אלה ממש אני מניח את היסודות לעסק שיהיה הרבה יותר גדול ממה שהוא עכשיו. עסק אמיתי של אנשים מבוגרים עם הרבה התחייבויות כמו משרד ועובדים ועם תוכנית רצינית רבה יותר הכנסות.
ומי שמעוניין לשמוע עוד וגם לקבל ממני עוד מתנות בשווי 1,622 ש"ח בידע לעשיית כספים מוזמן להצטרף אלי למועדון 'המשווק המורד'.
[לחץ כאן לכל פרטים]
להתראות בקרוב,
אבינועם שחר
