"אולי עכשיו אני שיכור אבל מחר בבוקר אני אהיה פיכח ואת עדיין תהיי מכוערת".
וויסטון צ'רצ'יל בתגובה לעלבון מצידה של ליידי אסטור בקוקטייל חגיגי.
ישנו איזון עדין בין "לחשוף את הכל" לבין יצירת מוטיבציה בקרב יזמים ואנשים המתעתדים להיות יזמים. למה הכוונה לבעלי עסקים וותיקים כמוני היזמות היא לא דבר חדש ולכן קשה מאוד להפתיע או להרתיע אותנו. לעומת זאת לספר הכל לאנשים שרק עכשיו נכנסים למשחק עלול להיות מפחיד ואפילו משתק. אם מישהו היה מספר רק עשירית ממה שאני הייתי צריך לעבור בתחילת הדרך יכול להיות שזה היה מרתיע אותי וגורם לי לוותר. במחשבה שנייה בגלל שאני כל כך עקשן (לעיתים ברמות בכלל לא בריאות) אולי לא הייתי מוותר.
לפעמים אני מספר לאנשים את האמת על חיי היזמות ואז נצבט לי הלב כשאני רואה איך הפנים שלהם מחווירות. במקרים כאלה אני שואל את עצמי, האם הייתי צריך להיות מעודן יותר? אולי לגלות להם רק חלקים ולא את כל האמת? בהתפתחות אישית (כן גם מה שאני עושה זה התפתחות אישית) יכול להיות בעייתי לספר או ללמד מישהו משהו כשהוא לא מוכן לזה. במקום מוטיבציה התוצאה עלולה להיות הפוכה. זו תמיד הייתה ההתלבטות שלי האם אני צריך לספר להם את האמת או לצייר להם תמונה ורודה יותר שאולי תיתן להם יותר מוטיבציה ולא תחבל במאמצים שלהם כבר בתחילת הדרך.
בשלב הזה של חיי העסקיים כבר אין לי ממש כוח לצייר תמונה וורודה ואני לא עוצר את עצמי ומספר לאנשים את כל האמת. אני נותן לאנשים להתמודד עם האמת הזו – האמת שלי. ועל זה אני אדבר איתך כאן היום. על האמת בחיי היזמות וליתר דיוק מה משתנה בחיים שלך כשאתה מחליט שאתה רוצה להיות יזם.
קולגות, חברים, משפחה ומנטורים…הכל עומד להשתנות
אני לא הייתי מוכן לזה. כשאתה רק מקבל את ההחלטה שאתה רוצה להיות עצמאי… לעשות משהו טיפה שונה אתה ישר מעורר את ההתנגדות בקרב רוב האנשים. אלה הם הכבשים. 95% (אני נוטה לכיוון ה-99% מהאנשים אבל בוא נפרגן לעוד 4%) הם פשוט כבשים. הם ההמון, העדר, הם עיוורים, חירשים, הם עושים את מה שהם עושים מבלי להקדיש לזה מחשבה כי ככה אמרו להם שצריך לעשות. לא משנה איזה הוכחות תראה להם למציאות אלטרנטיבית הם נצמדים לתוכנית של ה-95%. כשהם רואים אותך עושה משהו אחר שזה לא סתם מוזר בעיניהם אלא איום ישיר ומיידי על כל תפיסת העולם שלהם. ישנם כאלה שנהיים ממש אלימים.
הם כמו סרטנים. ישנו זן מסויים של סרטנים שאם שמים אותם בדלי הם יתחילו לתקוף אחד את השנה. הם לא תוקפים כל אחד, אלא את הסרטן שמנסה לטפס ולקפוץ החוצה כדי למצוא אוכל. הסרטנים האחרים בדלי לא רק יתפסו אותו וימשכו אותו למטה הם גם ישברו לו את הרגליים. זו האנלוגיה של מה שיקרה לך ברגע שתנסה להרים את עצמך מעל הרוב.
אתה תתפלא מכמות הכעס, המרירות, הקינאה והחבלה שאתה תחווה. ואם עדיין לא חווית את זה אתה תגלה ההתנגדות הכי גדולה תגיע דווקא מהאנשים הכי קרובים אליך קולגות, חברים והמשפחה שלך. כשאני מדבר על משפחה אני לא מדבר על דודים, אחים או הורים הרבה פעמים הרעל מגיע ממש מבית מבן או בת הזוג. אם בן או בת הזוג היו איתך כשעוד היית כבש ואתה עושה את השינוי, אני אומר את זה בצער רב אבל ישנם מעט מאוד בני זוג שיתמכו במהלך כזה. במקרה הטוב ביותר הם יהיו מוכנים לסבול את זה. במקרה הגרוע ביותר הם יהפכו לאיובים הקשים ביותר. זה גם יהיה המכשול הגדול ביותר בדרך שלך להצלחה. אתה תשמע אימרות כמו "למה שלא תעבוד בחברת ביטוח כמו השכן שלנו".
אם הם הכירו אותך כשאתה כבר עצמאי הם עשויים לחשוב שהם יודעים למה הם נכנסים. אבל כשחיי היזמות שלך טופחים להם על הפנים, בתקופות גרועות ולעומת זאת גם בתקופות ממש טובות, אין להם שום יכולת להתמודד עם זה. הרבה בני זוג נפרדים לא רק במצבים של חובות קשים אלא גם במצבים של התעשרות של היזם.
נראה לך שהגזמתי את אמירת האמת כאן. רק התחלתי כי ברגע שאתה נהיה עצמאי אתה הופך להיות
אויב המדינה
נכון, זה לגמרי מנוגד להיגיון. יזמים הם יוצרים. הם מייצרים ערך והופכים את החיים של אנשים לטובים. הם מייצרים מקומות עבודה (70% מהמשרות בישראל) שלא לדבר על מקור הכנסה למדינה. הרי המדינה לא מסוגלת לייצר כלום היא מסוגלת רק לבזוז את הערך שאנשים אחרים מייצרים. כל מה שהיא עושה זה לזהות אזורים של יעילות כלכלית ולראות איך היא בוזזת ומשמידה אותם.
