חיי היזמות. זה רק אני או שבבוקר אתה יכול להרגיש שבא לך במקרה הטוב, לסגור את העסק ולמצוא עבודה בדואר. או שבמקרה הרע לשים לה-כ-ל סוף. רעל, קפיצה מבניין גבוהה, אולי חיתוך ורידים…
אבל אז עוברת שעה ואתה מקבל מייל מלקוח שמכר ב-187,000 בשבוע האחרון מקמפיין שעשית לו ועכשיו אתה…
מלך העולם!!!
אף אחד לא יכול עליך.
זו רכבת הרים רגשית וזה חלק מהעניין.
חלק מהמסע.
אני זוכר יום אחד כזה שבו כמעט קיבלתי החלטה סופית לסגור את העסק. עכשיו אם נסתכל על המצב האובייקטיבי נראה היה שאני "חיי את החלום". זה קרה בערך לפני 3.5 שנים. אני זוכר איך ישבתי במשרד הקטן ששכרתי ברחוב ביאליק בתל אביב (כמה בתים מביתו של המשורר הממזר. אני כותב את זה כי ביאליק היה איש עסקים מאוד ממולח. הוא הוציא ספר אוסף מיוחד שכולם אז קנו הרי הוא היה ה-משורר הלאומי, רק כדי לממן את בניית הבית הזה שהיה אז וגם היום מפואר בכל הסטנדרטים).
אבל הנה אני סוטה מהנושא.
חזרה לאבינועם המסכן שיושב בחדר קטן וחשוך במשרד פינתי.
קיצר "חייתי את החלום" אבל זה היה חלום בלהות. מכרתי בעיקר קורסים אונליין באינטרנט ובכנסים. כבר הייתי סוג של מותג בתחום שלי. זה הקטע הכי מייאש, הבנק הראה הכנסות של כמעט מיליון שקלים ואני בקושי הצלחתי למשוך 10,000 ש"ח בחודש.
לאן כל הכסף הלך???
גרוע מכך הרגשתי שאין לי כוח יותר. אני מתחיל כל חודש מכמעט 0 ולא יודע אם יהיו לי כוחות לייצר את ההכנסה הנוספת. רק יזמים משופשפים מכירים את ההרגשה הזו. מבחוץ את נראה נורא מצליח, מפנים
אתה כבד, מתוח, על סף היאוש. אחרי שמיציתי את הרחמים העצמיים הבנתי שמשהו לא בסדר בתמונה הזו.
אני חייב לעשות דברים אחרת. אני חייב יותר יציבות בעסק ובחיים שלי.
עמודו לפני 3 אופציות כפי שאני ראיתי:
1. להמשיך לעשות את מה שאני עשיתי עד כה (ת'אמת זו לא הייתה אופציה כי כבר לא יכולתי לשאת את זה).
2. לסגור את העסק ולמצוא עבודה אצל מישהו אחר (אולי סוף סוף אני אעשה נחת לאבא שלי ואמצא עבודה כיועץ השקעות בבנק).
3. לעשות את זה אחרת.
עכשיו, אני מניח שהקורא הסביר מבין שבחרתי באופציה השלישית. והוא צודק.
מה בדיוק עשיתי? מה הלקח העצום שלמדתי? איך שיניתי את העסק, הגדלתי אותו פי 2 ויצרתי לו יסודות של בטון, עם הכנסה קבועה ועולה???
על זה בפוסט הבא.
בינתיים מי שחפץ בלקוחות חדשים רשאי לקרוא את המכתב המרנין שנמצא בקישור כאן.
להתראות בקרוב,
אבינועם שחר
